ארומנטיקה של סרום

הדלת האמצעית במרפאה בקיבוץ היתה הדלת של ציפורה. היא תמיד ישבה וכתבה או הקלידה משהו שם.

במרכז היו ספסלים כאלה של המתנה ואני הייתי תמיד מנסה לשבת ככה שתהיה לי זוית טובה ואוכל להסתכל עליה.

לציפורה היה קוקו עגול ומוקפד כמו שלא ראיתי מימיי ושיער מושלם בצבע כסף. אף פעם לא הבנתי איך היא אוספת את השיער שלה ככה שלא בורחת לה אף שערה החוצה.

הקוקו שלה נראה לי כמו ירח מלא.

יום אחד בזמן שהמתנתי על הספסל ובהיתי בקוקו, היא הושיטה יד מפתיעה לכיוון השיער שלה, שלפה ממנו סיכה, כסופה גם היא, וברגע אחד כולו השתחרר ונשפך פרא ביופי אינסופי על הכתפיים שלה. כמו נהר.

היא שבה ואספה אותו מיד ואני ישבתי בפה פעור ולא האמנתי שזה קרה לי, זה היה כמו חלום שמתגשם.

תהליך העבודה על מוצר מורכב מכמה שכבות. האהובה עליי היא היצירה של בלנד ארומטי חדש.

זה תהליך מאוד רגשי ואינטואיטיבי שמחזיק בתוכו המון כוונה.

כשיצרתי את סרום הלילה של סדרת ירח נזכרתי בציפורה.

ואפילו שעברו 30 שנה ואת ציפורה לא ראיתי לפחות 20, לא שכחתי את הפלא שזכיתי לראות.

הבלנד הזה נוצר בהשראת האור שנח על המים ושמור ללילות של ירח מלא.

הוא מזכיר לי את השיער הכסוף שנח מרהיב כל כך, לרגע, על הכתפיים שלה

מאחורי הדלת האמצעית במרפאה.

ומזכיר לי שכל אישה היא נהר פראי של יופי אינסופי.

ושאני אוהבת כל כך את הירח.